אין לא יכולה…להרים את הראש, לחייך ולתת הכל…

22 יונ

היו רגעים שרציתי לצרוח, ללכת, לפרוש, לבכות ,לקלל, לגרש אותו מעליי (מה רע בלרוץ לבד? הפה הגדול שלי שוב מכניס אותי לצרות) ולצחוק מאושר.הכל ביחד

יום שני בבוקר מוקדש לרוב למסלול קבוע שיוצא מפארק ענבה ועד למפגש עם כביש 3 לכיוון לטרון. רכבת הרים של ממש. דרך ההלוך כוללת הרבה ירידות ולכן החזרה היא קשה. קשה מאד. אנחנו משופעים בעליות במודיעין אבל המסלול הזה קשה לי במיוחד ולכן אני מעדיפה להמנע ממנו כמה שיותר. לכן, ביום ראשון שנקבעה שעת היציאה לאותו מסלול בלתי נחשק החלטתי לא להצטרף. המחשבה לעשות את המסלול הזה לבד, כי הרי ברור שכל האחרים יתפסו מהירות ואני אשאר מאחור רק חיזקה בי את המחשבה שלא. הפעם ארוץ לבד במסלול אחר.
הרגשתי די שלמה עם ההחלטה הזו, אבל איכשהו ההתעקשות מסביב, במיוחד של אחד מחברי הקבוצה שהבטיח לי ש "לבד את לא רצה. שבועת צופים" שכנעה אותי.
קמתי בבוקר גמורה מעייפות. ישנתי רע מאד בלילה. הכאב בעקב שמאל (דלקת בפסיה הפלנטרית מסתבר מאוחר יותר) בטח לא הקל עליי. אבל מילה זו מילה וכך עם אנרגיה נמוכה מהרגיל יצאתי לנקודת המפגש.הבאתי אוזניות כי הייתי סקפטית.
התחלנו לרוץ. כמובן שאני כמה צעדים מאחור. אין חדש תחת השמש אני אומרת לעצמי. הנה, אני עוד פעם מאחור לבד. טוב שהבאתי אוזניות הפעם..
אליאל ("לבד את לא רצה, שבועת צופים") מיד מזהה שאני תופסת פער ונצמד אליי. כדי לנצל את היותו מלווה בצורה טובה יותר, הוא הופך את האימון שלו לפרטלק מה שמשאיר אותו צמוד אליי לאורך המסלול למעט אותן "תפירות". האם זה הפך את הריצה לקלה יותר, כי לא רצתי לבד? לא ממש. היו רגעים שרציתי לצרוח, ללכת, לפרוש, לבכות ,לקלל, לגרש אותו מעליי (מה רע בלרוץ לבד? הפה הגדול שלי שוב מכניס אותי לצרות) ולצחוק מאושר.הכל ביחד.
הריצה המשותפת מלווה במשפטים כמו "להוריד הילוך כדי לשמור על מהירות גם בעליות, לא להאט", "לזרוק רגליים בירידות ולהגביר קצב, לא להכנע"

ניסיתי את תירוץ "לא ישנתי טוב בלילה"..

"מספיק להתעסק בלמה לא. את יכולה וזהו. להרים את הראש, לחייך"

גם השפן השני שלי "אני רצה בדופק גבוה מאד" לא עבד..

"דופק גבוה זה מצויין. את עדיין רחוקה מהמקסימום. אימונים עצימים משפרים מהירות ויכולת"

אני מנסה עוד אחד, לא מתייאשת…"הנה מישור, אני אעט קצת כדי לצבור כח בעליה"

"לא מאטים. שומרים על קצב. אולי בעליה תאטי. אולי. וחוצמזה את מאבדת חמצן על דיבורים"

וככה ממשיכים…"הנה ערן" הוא אומר לי "המרחק בינכם הוא בדיוק הדקה שבזבזת על קשירת השרוכים". "הנה זהו, העליה האחרונה, קילומטר אחד ומסיימים" ועוד ועוד…

היו שלבים, בגיחות הפרטלק שלו שנמשכו כ 2 דקות בערך בכל פעם ,שאמרתי לעצמי, הנה ההזדמנות להוריד הילוך. הוא לא רואה אותי במילא. אבל זה הרגיש לי לא נעים, כאילו אני מפרה את החוזה ביננו והמשכתי..
באמצע ובעיקר בסוף הצעתי לו להמשיך בלעדיי "זה הסוף כבר" וכמו שאר התירוצים ורעיונות הבזק שלי גם זה נפל. רצנו עד שהגענו לשאר חברי הקבוצה שהחלו בהליכת שחרור.
היה קשה ואינטנסיבי. 10 הקילומטרים הכי קשים שלי. אבל בסופו של דבר זה מה שהפך את הריצה הזו למשהו אחר..קצב 5.49 בממוצע עם קטעים מסויימים בהם רצתי בקצב 4.07. לא רע בסופו של דבר..

אני חשבתי שאני נותנת תמיד את המקסימום. מסתבר שלא. כשרצים לבד לוקחים פה ושם הנחות והקלות. האימון היה קשה. קשה מאד. אבל הפעם העובדה שהגעתי אחרונה לא הפריעה לי בכלל. הרגשתי גאה. מותשת אבל גאה. פריצת דרך?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

טלי שיאצו - ספורטלי | צילום אירועי ספורט וקידום עסקים

ספורטלי - "פורטל עסקים בספורט ואורח חיים בריא", בספורטלי תמצאו "לוח אירועי ספורט" "אינדקס עסקים בספורט" וכמובן תמונות מאירועי ספורט, כתובת האתר החדש sportalli.co.il אתם מוזמנים!!

zayedetdotcom.wordpress.com/

ציידת - בלוג לאוהבי ציוד טיולים, ריצה, לעיתים ציודים אחרים וצרכנות אינטרנטית

I Run... Therefore I Am

Just another WordPress.com site

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: