נחישות. תמצית הכח המנטלי

17 פבר

איך אני אתאמן לבד? זו בערך השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי לאחר שסיפרתי לכל העולם שנרשמתי למרתון פריז (שלושה שבועות ממועד הרישום. עד אז למעט בן זוגי ו 2-3 חברות אף אחד לא ידע).

הלבד- ללא ספק ה-פחד שלי בתחילת הדרך. ללא ליווי. ללא מישהו שיסיח דעתי מהקושי. מה יגרום לי לצאת מוקדם בבוקר ? מי יעודד אותי בנקודות השבירה? וזה עוד לפני שהבנתי לעומק מהי תוכנית אימונים למרתון. אני מודה שאם בחודש הראשון לאימונים הייתי מבינה מה מצפה לי בהמשך הייתי כנראה פורשת.

 יש משהו נורא מפחיד באימון של אחד על אחד מול עצמך. אין מישהו שיציל אותך או ירים אותך ברגעי הקושי. אין מישהו שייקח עליך אחריות כשאתה מרגיש חלש. ובעיקר יש זמן למחשבות. המון מחשבות ושביבי זיכרון ברורים יותר ופחות. הילדה הלא ספורטיבית בעליל שהייתי. משתרכת מאחור בריצות, אתלטיקה קלה שהיתה לי תמיד אתלטיקה קשה, משחקי גומי שאף פעם לא הצלחתי לקפוץ יותר מגובה המותן , במשחקי הכדור ויתרו עליי כי "את לא יודעת לתפוס". נוסיף לזה שלא הייתי מאד רזה וקלת רגליים, תלתלים ג'ינג'ים שלא היו בדיוק ה-דבר בתקופת תסרוקת " פארה-פוסט" והייתי גם תלמידה טובה עם ציונים טובים והרי לכם מודל הילדה החנונית של שנות ה 70 וה 80.

מה קרה לה לאותה ילדה?מתישהו בשלהי התבגרותי המאוחרת ,הבנתי שכל אחד מאיתנו קיבל קלפים אחרים. אז לא הייתי בדיוק מלכת הכיתה ובטח לא הספורטאית החטובה ,אבל כן תלמידה טובה ועקשנית. היום קוראים לזה נחישות ואת זה קיבלתי במנות גדולות וגדושות. זה שימש ומשמש אותי תמיד, אבל מדובר בקלף מאד חזק בתקופת האימונים.

אני לא אפרט את האימונים שעברו עליי מאז הפוסט הקודם. אני כן אספר שבכל פעם שאני מסתכלת בתוכנית האימונים של השבוע הבא, היא נראית לי בלתי אפשרית בכלל. בכל פעם מחדש אני בטוחה שזהו. הפעם אני מפסיקה את האימון באמצע לפעמים לפני שבכלל התחלתי ולפעמים במהלכו. ואז, באותם רגעי ייאוש, תסכול ועיייפות אני אוספת לי שברי חלומות, סיטואציות, שאיפות ומחברת אותן לכלל סיפור שמאפשר לי לסיים עם חיוך על הפנים. נחישות, תמצית הכח המנטלי. בלעדיו אני אפס, כלום. יכולת פיזית ללא מנטלית לא מאפשרת להתקדם ולפרוץ. היא מקבעת עד לעצירה מוחלטת.

עוצמת הכח המנטלי הכתה בי בחוזקה בעיקר בשני מירוצים בהם השתתפתי. האחד בעמק המעיינות והשני בניו יורק הקפואה.

 עמק המעיינות, חצי מרתון. הגעתי עם מטרה לרדת משעתיים. חשבתי שהסיכויים אפסיים אבל החלטתי לנסות. ידעתי מה הקצב שיוביל אותי לתוצאה כזו ויצאתי לדרך עם עוד כמה אלפי אנשים. הגעתי למהירות השיוט שלי בקילומטר השני. כמה מאות מטרים לאחר מכן הועפתי לרצפה ע"י רץ אחר שהחליט לפרוץ קדימה ודחף אותי ביד שמאל באופן שלא השאיר לי שום אפשרות להשאר יציבה. הועפתי לרצפה. הרץ הפוגע המשיך לדרכו בעוד רצים אחרים, המומים לא פחות ממני, ניגשו לסייע ולהעמיד אותי על הרגליים. כריות כפות הידיים דיממו והברכיים נפצעו ודיממו ללא הפסק.. זה היה רגע קריטי עבורי האם להיות או לחדול. נעמדתי במקום למספר שניות והחלטתי שאני את המירוץ הזה לא מפסידה. בנקודה הקרובה עצרתי, שטפתי כמיטב יכולתי את הברכיים והידיים והמשכתי הלאה. אמרתי לעצמי שאני חזקה. אני לא מרגישה את הכאב ואני לא מתבוננת בברכיים עד לקו הסיום. הברכיים זלגו. שני נחשים אדומים קבעו להם מקום של קבע על השוקיים שלי. לא ויתרתי. חזרתי לקצב הנכון. בקילומטר ה-17 חשתי חולשה (טבעי לתחרות של חצי) אמרתי לעצמי שזהו. לא יכולה יותר. כואב לי, קשה לי ,בשביל מה? ואז הופיע הקול השני, הקול המנטלי אני קוראת לו , הקול שאומר לי שהנה זה תיכף מסתיים וברור שאני יכולה ואני אפילו אסיים בפחות משעתיים. אני מתרכזת ומדיימנת את התוצאה על השעון. את האושר בהשגת המטרה וממשיכה לרוץ. בקילומטר האחרון אני מותשת. לא קלה היא תחרות של חצי מרתון. בעיקר לא כשפצועים. אני מבחינה מרחוק בשער הסיום. אני מיישרת את פניי, מתרכזת ואומרת לעצמי "ליאת, זה שלך. את מסיימת. למרות הפציעה ואף על פי כן תעמדי ביעד" וזה גורם לי לרוץ את המרחק שנשאר במהירות גבוהה ולסיים בחיוך גדול על הפנים.

 ניו יורק. 5 מעלות מתחת לאפס. ערב השנה האזרחית החדשה. בחצות אני אמורה לצאת למרוץ של 4 מייל. "מה זה 4 מייל?" אני אומרת לעצמי. אני מגיעה כחצי שעה לפני. קור שגם כלבים לא יוצאים בו. אני מבינה שבקרוב אני אצטרך להוריד את המעיל."איך בדיוק?" אני אומרת לעצמי. "גם ככה אני גוש קרח". אני חושבת לוותר. 4 מייל או 6.5 ק"מ אם תרצו, מרחק קטן מאד ביחס למה שאני רגילה, למה זה חשוב בכלל?אני כאילו מתלבטת אבל מבינה שבעצם אין לי ברירה. אם אני אוותר, אני לא אסלח לעצמי אחר כך. מתי עוד פעם ארוץ בניו יורק בשנה האזרחית החדשה? אני מורידה את המעיל. אלפי אנשים מחכים בשרוול הכניסה למירוץ. אני פשוט נדחפת ובניגוד גמור להתנהגותי הרגילה (אני וצפיפות שומרים מרחק נגיעה) אני נטמעת בין האנשים כדי להתחמם. זהו. אין דרך חזרה מבחינתי. מתחילים הזיקוקים. ההזנקות מתחילות בהדרגה. אני יוצאת ורצה מהר.קר לי אבל אני לא חושבת על הקור.הקהל עומד סביב ומריע ומברך את כולם ב Happy New Year. מחליקים כפות. אני מסיימת 2 מייל ומרגישה שקשה לי. "2 מייל והתעייפת?" אני אומרת לעצמי."קר לי מאד. קשה לי לנשום" אני עונה לעצמי. אני לוקחת נשימה ארוכה. הגעתי עד לפה ועכשיו לוותר? אני מאטה. מבינה שהזמן שהגדרתי לעצמי לא ריאלי בהתחשב בתנאי מזג האויר הקיצוניים. מסיימת עוד מייל. האוירה מתחממת. עוד קצת ואני רואה את קו הסיום. מרביצה ספרינט ארוך ומסיימת עם ידיים מונפות אל על. הנה, ניצחתי את הקור. ניצחתי את הקושי הפיזי. שוב ניצח הכח המנטלי. והניצחון הזה, כבמטה קסם ממלא את המצברים עד לפעם הבאה. אני עוד אצטרך אותם…

תמונה

מודעות פרסומת

6 תגובות to “נחישות. תמצית הכח המנטלי”

  1. עידן בינשטוק 17 בפברואר 2014 בשעה 13:14 #

    את נפלאה ליאת את כותבת מאד מרגש יש מה ללמוד ממך שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תפני

    • gingeta 17 בפברואר 2014 בשעה 13:51 #

      תודה רבה עידן 🙂 ומוזמן לשתף..

  2. הפתעה מפריז 19 בפברואר 2014 בשעה 15:11 #

    וואי, איזה אלופה… מרגש עד דמעות!
    הכוח רצון שלך ראוי להערצה!!!

    יאללה פריז בכל הכוח!!!

    • gingeta 19 בפברואר 2014 בשעה 15:17 #

      וואו, תודה!!!

  3. Tal Horovitz 14 בנובמבר 2014 בשעה 22:05 #

    הזכרת לי את התחושה שהיתה לי לפני כמה שעות, גמורה מעייפות, נפשית ופיזית, "איך תרוצי עכשיו 10 ק"מ?" כשהתחלתי לרוץ שכחתי את הכל, ורצתי בקצב מעולה לי, והרגע הזה שהשעון נעצר ואת מבינה שאת אחרי ועוד הצלחת, ביג טיים – זה שווה את הכל.
    את שווה את הכל. ואת ענקית. ותצליחי, פשוט כי ככה החלטת. אל תשכחי את ההחלטה הזו, בביחוד ברגעים הקשים שבדרך, וכמו שאנחנו כבר יודעות – יש כאלו.

    אוהבת, מעריכה מלא ולומדת ממך המון.

    • gingeta 15 בנובמבר 2014 בשעה 21:25 #

      תודה יקירה ואלופה בעצמך…הנה גם את מחזקת, מעודדת ונותנת השראה!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

טלי שיאצו - ספורטלי

אתר "טלי שיאצו" עבר חידוש והיום הוא "פורטל עסקים בספורט ואורח חיים בריא" שנקרא "ספורטלי" ב"ספורטלי" תמצאו "לוח אירועי ספורט" "אינדקס עסקים בספורט" וכמובן תמונות מאירועי ספורט, כתובת האתר החדש sportalli.co.il אתם מוזמנים!!

zayedetdotcom.wordpress.com/

ציידת - בלוג לאוהבי ציוד טיולים, ריצה, לעיתים ציודים אחרים וצרכנות אינטרנטית

I Run... Therefore I Am

Just another WordPress.com site

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: