באתי. עשיתי. מרגישה שניצחתי.

10 מאי

הנסיון להבין באיזו נקודה בדיוק החלטתי שאני רוצה לעשות טריאתלון העלה חרס. אני רק זוכרת שלקח לי זמן להגיד את זה בקול, כי הרי ברור היה שטריאתלון פירושו לשחות בים -ומה לי ולשחיה? מוצפת זכרונות, טראומות וחוסר יכולת להתמודד עם מים שאינם רדודים החלטתי שאני מנסה, כלומר הולכת על זה, כלומר נכנסת בזה בכל הכח, כלומר הופכת את הבלתי אפשרי לאפשרי.
על המסע הפרטי שלי להיות שחיינית- טוב ,הגזמתי, להיות בעלת יכולת בסיסית לבצע תנועות במים עמוקים בלי להכנס להיסטריה ולהצליח לשחות, כן לשחות, מרחק של 750 מטר כתבתי קצת בעבר.
בסופו של דבר ולאחר מספר שבועות אימון הצלחתי להגיע למצב של שחיה. איטית, אבל עקבית, בלי להוריד את מפלס המים בבריכה…
4 שבועות לפני הטריאתלון אני מבינה שעליי להתמודד עם הקשה מכל מבחינתי- שחיה בים. בעזרת העזר שכנגדי שהוא שחיין ותיק ושוחה בקלות מעצבנת של ממש הלכתי לים. הכניסה הראשונה היתה נוראית. השניה כבר היתה טובה למדיי. הרגשתי בטחון מסויים וגם הבנתי שבשלב זה לפחות, אני אשחה שחיית חזה ולא חתירה. החלטה שהיתה בדיעבד נכונה.
כמה ימים לאחר הטבילה הראשונית, אני מוצאת את עצמי רשומה לסימולציה לטריאתלון בחוף פלמחים שארגנה קבוצת פיפמן.באותו השבוע שהתניסתי לראשונה בשחיה בים. החלטה די ספונטניות שגובתה בלחץ פיזי מתון ע"י כמה מחבריי. מהרגע שאישרתי את בואי אני לחוצה משהו ומזהירה את הסובבים אותי לחבוש קסדות כי אין לדעת מה מצבי יהיה ברגע הבא. עדיף שיהיו מוגנים 🙂
יום הסימולציה. אני משכימה ב 4 בלילה לגלות שאני עם בחילה נוראית וחוסר יכולת אפילו לשתות מים. אני מחליטה להתחיל להתארגן..לסגת תמיד אפשר ברגע האחרון. כמה צ'אטים של בוקר (ב 4:30 נראה שכולם ערים, מי לריצה ומי לאימון אחר) ,שיחת טלפון אחת ואני בדרך.
5:30 בבוקר בחוף פלמחים. קר. רק המחשבה להכנס למים מעוררת בי חלושס. פנים מחייכות של חברותיי לשיגעון ונוכוחותן של מירית ולימור שבאו כדי להיות שם איתי מפיחים קצת רוח במפרשים.
אני מתחילה להתארגן. אפילו מצליחה לאכול תמר קטן ולשתות קצת מים , להצטלם, לחייך ולחשוב שהעולם יפה ואז ולפני שאני מספיקה להבין מה קורה אני מוצאת את עצמי במים. אני יודעת שאין לי מה למהר…יש לי מקום שמור ובטוח באחרונים ואם כך עדיף שלא יתיזו עליי מכל עבר. או יבעטו. או גם וגם.
אני מתחילה לשחות ואחרי 20 מטר בערך אני מרגישה שאני נחנקת.מנסה להתייצב קצת ללא הצלחה. אני תופסת את שי פיפמן ומנסה להרגע. להבין אם אני מסוגלת בכלל לעשות את זה . האמת? אני ממש לא בטוחה. יש בי הרהורי פרישה שמלווים בתחושת החמצה , באכזבה מעצמי שלא התמודדתי, שלא מיציתי.. ואולי זה מה שגורם לי להחליט לתת צ'אנס נוסף. אני שוחה קצת ושוב מגלה שאני לא מצליחה לנשום במים אבל הפעם אני עוצרת בכוחות עצמי מבלי להעזר בו. שי שואל אותי אם אני בטוחה שאני רוצה להמשיך. אני מתלבטת. לשניה. ומחליטה שזהו. אני מתרכזת ועושה את זה וכל עוד אני מתקשה לנשום בתוך המים,אני שוחה עם ראש בחוץ. עד שארגע.ההמשך טוב יותר. קשה לי, אבל אני מצליחה להשתלט על הפחד שלי ולשחות. מצליחה גם לנשום בתוך המים בהדרגה.לאחר עיקוף הסלעים אני מתחילה לשחות לעבר החוף. שי מעדכן אותי שהוא מתקדם ומשגיח עליי מרחוק. זה עכשיו אני והים. אחד על אחד. לאט לאט מחלחלת בי ההבנה שאני הולכת לעשות את זה. אחרונה או לא, זה ממש לא משנה לי. העיקר לסיים.
200 מטר לפני הסיום המשקפת שלי מלאה אדים והסוף נראה רחוק, אבל אז אני שומעת את לימור ומירית בחוץ. העידוד שלהם מרחוק ממלא בי אנרגיה חדשה. אני מצליחה לשחות טוב, רציף, אפילו מהר ביחס לעצמי ופתאם אני מבינה שזהו.הגעתי. זה נגמר!
יוצאת מהמים לשאגותיהם של מירית ולימור. אני צוחקת ובוכה ביחד. לא מאמינה בכלל שעשיתי את זה, אבל איכשהו אני מדחיקה את פרץ הרגשות על מנת לצאת לדרכי עם האופניים. אני יודעת שאני אחרונה, אבל זה לא שובר אותי. אני מרגישה חזקה ומתחילה לשנן לעצמי מאותו רגע- באתי. עשיתי. ניצחתי. לא חשוב המקום. חשוב שאני עושה את זה.
2 ק"מ בערך מתחילת המסלול מירית ולימור נוסעות לצידי, מצלמות מעודדות ואני כמו החולה שמתלוצץ עם רופאיו, אומרת להם שיתנו גז כי תיכף אני עוקפת אותן 🙂
הרכיבה עוברת לי טוב למדי. אין לי מושג מה הקצב, אבל אני מרגישה שאני רוכבת במהירות לא איטית מדי ולא מהירה מדיי, כזו שבודאות אצליח לשמור לאורך כל הדרך. איכשהו, לקראת הסוף, אני אפילו מצליחה לצמצם פערים עם 2 רוכבים לפניי. טוב, זה בעליה…עליות אני יכולה לתת קצת יותר.
מסיימת ומגיעה לשטח ההחלפה כדי לצאת לחלק האחרון- ריצה של 5 ק"מ. על פניו זה נראה מעט מאד, אבל כבר למדתי על בשרי…5 ק"מ אחרי רכיבה דינם אחר. מה גם שהמסלול לא מישורי בעליל.
אני מתחילה בריצת מקרטעת. הרגליים מרגישות כמו לבנים. לאט לאט זה משתחרר ואני שוב משננת לי את המנטרה- באתי. עשיתי. ניצחתי .ברגעים הקשים אני אפילו עוברת להליכות ממש קצרות בנות 4-5 שניות כי אני חשה שזה מה שטוב לי עכשיו. בריצה אני מצליחה לצמצם שוב פערים להפתעתי הגמורה. קילומטר וחצי לערך לפני הסיום אני רואה רצה במרחק של 500 מטר לפניי ,אותה ראיתי בתחילת הריצה שלי. אני מחליטה להתרכז בה כנקודה/יעד ביניים. מגיעה אליה ואנחנו רצות ביחד. אני משננת לה את המנטרה שלי וזה מפיח בה סוג של מוטיבציה. גם לה זהו הטריאתלון הראשון.
200 מטר לפני קו הסיום. אני חשה מעין התעלות שכזו. אני מגבירה קצב ומחייכת חיוך גדול לקולות העידוד. מבינה שזהו. סיימתי. אני קופצת משמחה, מאושרת. לא מאמינה. ניצחתי. את הפחד. השדים. הזכרונות. החסמים. נהננתי מהיכולת שלי להתגבר על הבלתי אפשרי ולעשות משהו שעד לא מזמן..היה בגדר חלום רחוק.
כמה שעות לאחר מכן, אני עדיין מעכלת את עוצמת החויה. אסירת תודה לכל מי שתמך, עודד והיה שם בשבילי, גם אם לא פיזית. מודה במיוחד לחברותיי מירית ולימור שהגיעו. שתמכו.שצילמו. שהיו איתי והזכירו לי שאני יכולה. אני רק צריכה לרצות.
IMG-20150508-WA0002

מודעות פרסומת

4 תגובות to “באתי. עשיתי. מרגישה שניצחתי.”

  1. דוד 10 במאי 2015 בשעה 13:26 #

    וואו!
    כל הכבוד ליאת!
    כהרגלך בקודש כתבת יפה ומרגש, מחכה לפוסט הבא…

    • קרן 10 במאי 2015 בשעה 15:54 #

      כל הכבוד!

      • gingeta 12 במאי 2015 בשעה 00:27 #

        תודה

    • gingeta 12 במאי 2015 בשעה 00:26 #

      תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

טלי שיאצו - ספורטלי

אתר "טלי שיאצו" עבר חידוש והיום הוא "פורטל עסקים בספורט ואורח חיים בריא" שנקרא "ספורטלי" ב"ספורטלי" תמצאו "לוח אירועי ספורט" "אינדקס עסקים בספורט" וכמובן תמונות מאירועי ספורט, כתובת האתר החדש sportalli.co.il אתם מוזמנים!!

zayedetdotcom.wordpress.com/

ציידת - בלוג לאוהבי ציוד טיולים, ריצה, לעיתים ציודים אחרים וצרכנות אינטרנטית

I Run... Therefore I Am

Just another WordPress.com site

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: